לפני מספר שבועות "נתקלתי" בכתבה באחד מעלוני השבת שמשכה את תשומת ליבי. כתבה זו מתקשרת לפוסט הקודם שעסק בפער הדיגיטלי. הכתבה עסקה בפרסום תוצאות מחקר תקשורת שנערך ע"י ד"ר דבורי הנדלר ומולי קמל שבדקו עשרות סרטי גמר של תלמידי מגמות הקולנוע בחינוך הממלכתי- דתי. במחקר נמצא שהילד הוצג כהורה וההורה הוצג כילד הנזקק לסיוע. להערכת החוקרים התופעה נעוצה בנוכחות מוגברת של טלוויזיה ואינטרנט בחיי הילד, המביאים את הילד לבילוי זמן רב עם עצמו, דבר שמפתח אצל הילד את תכונת העצמאות. דבר נוסף, הילד חשוף יותר לכלים הטכנולוגיים. כמעט בכל תחום בחיי היום יום יש צורך בשימוש בטכנולוגיה, כפי שהזכרתי בפוסט הקודם. הילד חשוף לכלים ואינו נרתע מהשימוש בהם, דבר שמחזק את תכונת ההתמודדות, הביטחון העצמי ותכונת העצמאות. השליטה של הילד בטכנולוגיה והשתלבותו בהתפתחותה נותנת לו תחושה שהוריו זקוקים לו כמסייע בהשתלבותם בחיי היומיום.
אני מסיקה ממחקר זה שצומח דור חדש במגזר הממלכתי- דתי.
לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבה תהיתי בנוגע לנאמר בה. האם אין הגזמה בתוצאות המחקר המציגים את ההורה כדמות שצריך לטפל בה ולסייע לה???
האם בילוי זמן רב, של הילד עם עצמו אינו מהווה בעיה?
לדעתי, יש הגזמה בהצגת ההורה כדמות נזקקת וחלשה מאוד במערכת המשפחתית. אמנם השימוש בטכנולוגיה חיוני אך לא במידה שבה ההורה נעשה תלותי מאוד בילדיו. ייתכן שההורים נעזרים בילדים בכל מה שקשור לאינטרנט, אך זה לא עושה אותם 'נזקקים' וייתכן שבאמצעות הילדים הם לומדים את השימוש בטכנולוגיה, שזוהי דרך נוספת לצמצום הפער הדיגיטלי.
לטכנולוגיה השפעה על תחומים נוספים מלבד קידום הילד בתחום הלימודי, הילד נעזר בטכנולוגיה לתקשורת ועשוי להרחיב את מעגל החברים. הילד מפתח את חוש הסקרנות והחקירה על ידי מעבר מנושא לנושא, אקטואליה, מדעים, בע"ח ועוד. הילד בוחר מה ללמוד ולכן נמצא זמן רב מול המחשב. המבוגרים עסוקים כל כך בשגרה ואינם מתפנים פיזית ורגשית להתנסות ול"שוטטות" באינטרנט.
הטכנולוגיה מאפשרת לילד להיות עצמאי, אחראי, בעל מוטיבציה אך עם זאת בילוי זמן ללא גבולות של הילד מול המחשב מהווה בעיה. מבחינה חברתית הילד אינו יוצא מהבית, אינו נפגש עם חברים. יצירת קשר חברתי באמצעות האינטרנט שונה מיצירת קשר פנים מול פנים. הילד מתוך שעמום ושוטטות באינטרנט יכול להיחשף לתכנים לא חינוכיים. בנוסף, יכולות להיווצר בעיות בריאותיות מאי פעילות גופנית. תפקידינו כמחנכים, להדריך ולכוון את תלמידינו לעשות שימוש יעיל ונבון באינטרנט ובמינון הנכון. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, הילדים מהווים ערוץ לצמצום הפער הדיגיטלי ויכולים לעזור למבוגרים בהשתלבותם בכל הקשור לטכנולוגיה.
לכתבה המלאה:
דגנית,
השבמחקהצלחת להעלות כאן נקודה למחשבה בצורה מעניינת, מצאתי את עצמי חושבת איך נהגתי עם ילדיי הפרטיים ואיך עדיין ממשיכים להתנהל ! ברור מעל לכל שצריך להגביל את זמן המחשב אבל לתת אלטרנטיבה חלופית, כל ילד בהתאם לגילו. ילד צריך ליצור קשרים חברתיים פנים מול פנים, צריך ללמוד איך להתנהל בחברה - יחסי אנוש, שפת גוף, ולרכוש אינטיליגנציה ריגשית. הוא לא יוכל לעשות זאת בישיבה מול המחשב, בל נשכח את ההשלכות הבריאותיות, כל ילד חייב לעסוק בפעילות גופנית כפי שהזכרת ואל לנו לוותר על כך. אנחנו ההורים צריכים להיות עם האצבע על הדופק ולא להרפות.
ורד.
דגנית שלום,
השבמחקהפוסט שלך מאד מעניין ומעלה מספר נקודות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת בעת חינוך וגידול הילדים.
אין ספק שפער דורות קיים ובעידן זה הוא אולי מורגש יותר מתמיד בשל הטכנולוגיה ויישומי המחשב השונים. ילדים בניגוד למבוגרים אינם מפחדים ולכן מעיזים יותר ומוכנים להתנסות בכל טכנולוגיה. לעומת זאת מבוגרים יותר זהירים וחוששים ולכן לא מוכנים כל כך מהר להתנסות. יחד עם זאת עלינו ההורים להיות עירניים ולהבין מה ילדינו עושים מול המחשב כדי לעודד דברים טובים מחד למנוע מעשים שליליים מאידך.
ורד