יום שני, 20 בדצמבר 2010

'מי שבעד לקום לכבוד המורה בתחילת השיעור, שיקום'

'מי שבעד לקום לכבוד המורה בתחילת השיעור, שיקום', זו היתה אחת מכותרות המשנה בעמוד הראשון בגיליון 93 (נובמבר 2010) של עיתון 'שיעור חופשי'.

הכותב רן שפירא הביא שתי דעות של מנהלים, בעד ונגד קימת התלמידים בתחילת השיעור.
משנות ההוראה הראשונות השתדלתי להנהיג קימה של התלמידים בהיכנסי לכיתה בוודאי שלא לכבודי אלא לכבודם של תלמידיי.
הסיבות שחיזקו אותי להמשיך בנוהג זה הם:
1. בזמן שהתלמידים עומדים הם מבינים שההפסקה תמה ומיד מתחיל השיעור הפורמאלי.
זמן זה עוזר לתלמידים להירגע מהפעילות בהפסקה.
2. זמן העמידה מאפשר התארגנות של הכיתה לקראת למידה: ארגון השולחנות, הכיסאות, ציוד של תלמידים וניקיון הכיתה.
3. לא כל התלמידים מקפידים להיכנס לכיתה מיד עם הצלצול, זמן העמידה מאפשר לתלמידים שאיחרו להשתלב יותר מהר לקראת השיעור.
אני לא מסכימה עם כותרת הכתבה, שכן בעיניי הקימה היא לא לכבוד המורה. כמורה- אני לא מחפשת כבוד מתלמידיי, אלא שיכבדו את עצמם וינהגו כבוד זה לזה. ולסיכום, אקט העמידה עוזר לתלמידים לעשות את ההעברה מפעילות בהפסקה להירגעות ורצינות לקראת השיעור.

מה דעתך? בעד או נגד?

3 תגובות:

  1. הי דגנית,
    שמי שירלי הרוש.
    ראשית נהניתי לקרוא את הבלוג שלך והכתיבה שלך זורמת ומעניינת. הנושא שבחרת להתייחס אליו מיד משך את תשומת לבי :"מי שבעד לקום לגבוד המורה בתחילת השיעור , שיקום".
    אני בעד בנוהג הזה לגמרי.גם בבית הספר שלי נהוג לקום לפני כל מורה שמתחילה שיעור חדש וגם כאשר המנהלת מגיעה. זה תורם לתחושת הכבוד שלהם ואכן גורם להם להתארגן ולהתנהל לפי מערכת השעות ביעילות.
    שירלי הרוש.

    השבמחק
  2. שירלי שלום,
    תודה על הפירגון, את מוזמנת להמשיך לבקר בבלוג.
    דגנית

    השבמחק
  3. הי דגנית
    גם אני חושבת כמוך שהקימה בתחילת השיעור היא גורמת לארגון התלמידים לקראת השיעור. התלמידים מחפשים כל הזמן את הסדר והארגון הם לא אוהבים אנדרלמוסיה. מתפקידנו לספק להם זאת.

    השבמחק