בכתיבת מטרות לימודיות נתחיל מהסוף

בכתיבת מטרות לימודיות נתחיל מהסוף כלומר, נקבע מטרות לימודיות לפני שנתכנן את השיעור. המטרות צריכות להיות מדידות ושניתן יהיה לבדוק אם השגנו את המטרה. קביעת המטרות הן למורה ולתלמיד כאחד.

למורה:

1. המטרות הן אמצעי לבקרה על השיעורים. המורה בודק אם הקנה את כל

מה שתכנן והשיג את המטרה.    

2. המטרות עוזרות למורה בבחירת דרכי הוראה. דוגמא: אם המטרה שלי שהתלמיד ידע את מושגי המעגל, אצטרך לבחור דרך הוראה חזותית ולהגיע לשיעור מוכנה עם אמצעי עזר.

3. המטרות עוזרות בבניית כלי הערכה בתום תהליך הלמידה: עבודה, מבחן.

אם המטרה שהתלמיד יתרגל נושא שנלמד בכיתה, אחלק דף עבודה ואם המטרה שידע את החומר הנלמד אבחן אותו.

4. המטרות עוזרות למקד את ההוראה. המורה יודע בדיוק מה עליו ללמד וכך זמן השיעור מנוצל במלואו.

לתלמיד:

המטרות מגדירות לתלמיד את המצופה ממנו להשיג מהלמידה בשיעור, היא ממקדת אותו.

אם אחת ממטרות השיעור היא: התלמיד יפתור תרגילי חיבור וחיסור שברים פשוטים, התלמיד יבין שהוא צריך להשתמש בכללי החיבור והחיסור בלבד, התלמיד ממוקד.

בתחילת כל שיעור אני אומרת לתלמידיי את הנושאים שנלמד במהלך השיעור ובכך התלמידים יודעים למה לצפות ואני צריכה לעמוד ביעדים/ במטרות שהצבתי.

'מי שבעד לקום לכבוד המורה בתחילת השיעור, שיקום'

'מי שבעד לקום לכבוד המורה בתחילת השיעור, שיקום', זו היתה אחת מכותרות המשנה בעמוד הראשון בגיליון 93 (נובמבר 2010) של עיתון 'שיעור חופשי'.

הכותב רן שפירא הביא שתי דעות של מנהלים, בעד ונגד קימת התלמידים בתחילת השיעור.
משנות ההוראה הראשונות השתדלתי להנהיג קימה של התלמידים בהיכנסי לכיתה בוודאי שלא לכבודי אלא לכבודם של תלמידיי.
הסיבות שחיזקו אותי להמשיך בנוהג זה הם:
1. בזמן שהתלמידים עומדים הם מבינים שההפסקה תמה ומיד מתחיל השיעור הפורמאלי.
זמן זה עוזר לתלמידים להירגע מהפעילות בהפסקה.
2. זמן העמידה מאפשר התארגנות של הכיתה לקראת למידה: ארגון השולחנות, הכיסאות, ציוד של תלמידים וניקיון הכיתה.
3. לא כל התלמידים מקפידים להיכנס לכיתה מיד עם הצלצול, זמן העמידה מאפשר לתלמידים שאיחרו להשתלב יותר מהר לקראת השיעור.
אני לא מסכימה עם כותרת הכתבה, שכן בעיניי הקימה היא לא לכבוד המורה. כמורה- אני לא מחפשת כבוד מתלמידיי, אלא שיכבדו את עצמם וינהגו כבוד זה לזה. ולסיכום, אקט העמידה עוזר לתלמידים לעשות את ההעברה מפעילות בהפסקה להירגעות ורצינות לקראת השיעור.

מה דעתך? בעד או נגד?

סגנונות למידה

איך נלמד כדי שתלמידינו יצליחו?
לכל תלמיד סגנון למידה שונה. כל תלמיד קולט ומעבד את המידע בצורה אחרת.
הרבה פעמים מורים מלמדים בדרך שנוחה להם, בדרך שהם למדו והגיעו להצלחה. לכן ישנה שמרנות לגבי ההוראה המסורתית. ישנם מורים שחוששים לפתח דיון עם התלמידים במהלך השיעור, חוששים מהוראה בקבוצות, מהוראה בדרך של גילוי ועוד.
כיוון שישנם סגנונות שונים של למידה עלינו ללמד באופנים שונים על מנת שנוכל להגיע לכמה שיותר תלמידים ושיצליחו להגיע להישגים טובים עם סגנון הלמידה הייחודי שלהם. ייתכן שתלמיד שנחשף לסגנון למידה מסוים, שונה משלו, יעדיף להשתמש בו.
ישנם 4 טווחים של סגנונות למידה (הסגנונות שמופיעים הם הקצוות ייתכנו לומדים שנמצאים בין שני הקצוות):

                      אקטיבי    -------------------------------- רפלקטיבי
 אוהב ללמוד בקבוצה, להסביר לאחרים,       לומד עצמאי. קולט מידע ואחר כך
עיבוד המידע נעשה בהתנסות פעילה .            מתנסה

                    סקרן --------------------------------------תכליתי
לומד בעל חשיבה מופשטת, מביא          לומד פרקטי, שם דגש על העובדות
לגילוי פתרונות חדשניים.               והתהליכים, לומד רק חומר שניתן לבחינה.

                 סדרתי ------------------------------------- גלובלי
לומד צעד אחר צעד, מגיע לתמונה הכללית    לומד את החומר למבחן בצורה
מהפרטים. פועל על פי ההיגיון.                    לא מתוכננת.

                חזותי ---------------------------------- ----מילולי
הצגת החומר בצורה ויזואלית,                  למידה מילולית, על ידי הרצאות,
מסייעת לתלמיד זה בלימוד החומר           הסברים, דיונים.

כדוגמא משטח הההוראה אביא את נושא מציאת שטח מלבן וריבוע.
התלמידים האקטיביים-יעדיפו לבצע את המשימה בזוגות/ קבוצות  והרפלקטיביים יעדיפו להתמודד לבד עם המשימה.
התלמידים הסקרנים- ירצו לגלות לבד את שיטת/ נוסחת מציאת שטח והתכליתיים ירצו לדעת רק את השימוש בנוסחת מציאת שטח.
התלמידים הסדרתיים- יבינו איך הגיעו לנוסחת מציאת שטח ואחר כך ישתמשו בנוסחה והגלובליים - לא משנה להם סדר ההסבר, אפשר להסביר להם את ההיגיון שבנוסחה גם אחרי שהם השתמשו בה.
התלמידים החזותיים - צריכים לראות את הצורה ואת חלוקתה לריבועים והמילוליים- מבינים ע"י מלל את דרך מציאת שטח הצורה. בהוראת נושא השטחים אני משתדלת לשלב את כל הסגנונות: הסבר, הדגמא חזותית, התנסות של התלמידים בחלוקת הצורה לריבועים ומספורם והצגת הנוסחה ושימוש בה.