מה לעץ הבמבוק הסיני ולתחום התקשוב????

לקראת ראש השנה קיבלתי ממנהל ביה"ס סרטון במייל.
לאורך הצפייה, עלו בי אנלוגיות לתחום התקשוב.
בסרטון מציגים אדם שקיבל על עצמו לשנות מספר דברים בחייו. בסוף השנה הוא מגלה שהוא נשאר אותו אדם. הוא היה מיואש ופנה אל רבו. רבו סיפר לו על מהלך צמיחתו של עץ הבמבוק הסיני: לעץ הבמבוק הסיני לוקח 5 שנים לצמוח לגובה של בניין, בתנאי שכל הזמן משקים ומטפחים את השתיל. ומה קורה מתחת לאדמה? מתפתחת רשת מסועפת של שורשים שתוכל לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק.
מוסר ההשכל של הרב היה: לא להתייאש, ע"י טיפוח שורשי השינוי כל אחד יפרוץ ויגיע לגבהים עצומים במה שהוא רוצה או מצפה.
מכאן אני חושבת שהאנלוגיה ברורה: תחום התקשוב הוא יחסית חדש, אך אין לי ספק שאם נהיה יותר מודעים לתועלת שהטכנולוגיה יכולה להביא בתחום החינוך, מערכת החינוך תהיה במקום שונה ממה שהיא נמצאת היום.
למרות הקשיים הקיימים, כגון: מחסור במחשבים, חוסר מיומנויות בשימוש במחשב ועוד. תפקידינו לטפח את תחום התקשוב, עם מה שנתון, יום יום ואז תחום זה יפרוץ.
הרשת המסועפת של הבמבוק היא בעצם השימוש והידיעות שכל מורה מביא איתו למערכת החינוך וכולם ביחד מקדמים את השימוש בטכנולוגיה בתחומי ההוראה והלמידה.
אם לא ננצל ונמצה את נפלאות הטכנולוגיה נשאר בדיוק באותו המצב שהאיש במשל, הגיע איתו בסוף השנה- הרגשה של ייאוש! ייאוש מהעובדה שלא נעשו דברים משמעותיים עם המחשב. שימוש שנעשה בעיקרו להדפסה, שליחת מיילים,כדו' .

תפקידינו להיות סוכני שינוי ( כמו שלמדנו בקורס של ד"ר שרה שדה) בבית הספר, השינוי יבוא מלמטה, מאיתנו. עלינו לטפח את שורשי השינוי ולהעלות למודעות את חשיבות וערך הלמידה באמצעות המחשב ובנחישות!

שתהיה שנה טובה, שנה של צמיחה בתחום התקשוב ובשאר התחומים.

http://www.youtube.com/watch?v=1KjY9zlhpbo

מודלים של מוסדות וירטואליים

לימודים באינטרנט הנקראים גם למידה מקוונת, E- Learning, החלו לתפוס תאוצה בשנים האחרונות, עם כניסתו של הפס המהיר, אפשר להכניס חומרי מדיה ואף לנהל שיחות וידאו איכותיות לשם העברת חומרי הלימוד.
במסגרת הקורס 'הבטים בין לאומיים', קראתי את המאמר של
Farrel, G.M. (1999) The Development of Virtual  Education
המאמר מביא את מסקנות המחקר שנערך במקומות שונים בעולם שבהם מתקיימת למידה ווירטואלית (קישור לפוסט). המאמר מציג דו"ח בין לאומי, שמטרתו להראות מודלים שונים של חינוך וירטואלי בעולם.

המודלים של הוראה וירטואלית:
1. למידה לאורך החיים- הנושא של רכישת ידע הוא חשוב וחיוני בעולם הגלובליזציה. מי שרוצה להתקדם צריך תמיד לקרוא וללמוד  כיוון שתמיד יש שינויים והשינויים גדולים. יש דרישה מצד הציבור לקורסים, הכשרות מקצועיות ורכישת ידע לאורך החיים בתחומים שונים.לכן יש עליה גבוהה לדרישה למוסדות הוראה שמספקים שרותי העברת ידע ומיומנויות, לאו דווקא בחינוך הפורמאלי, אלא גם במקומות פרטיים כגון: בנקים.
2. פתיחת חומרי לימוד אקדמיים- פיתוח חומרי ידע ופרסומו באינטרנט, כך שכל אזרח יכול להשתמש בו ללא תשלום. למשל:( MIT -(Massachusetts Institute of Technology היתה הראשונה שפתחה את כל הנושא של ידע פתוח כך  שכל אחד יכול להינות מהם. גם  ( OER -(Open educational resources  מפתחים חומרי למידה לרשות הציבור לצרכי הוראה ולמידה: ספרי לימוד, וידאו ועוד.
3. הקמה של מוסדות חדשים ללמידה מרחוק שעובדים כספקי משנה של ארגונים מסורתיים. הקמת מוסדות 'בת', של מוסדות שמלמדים בשיטה המסורתית. כלומר, שלוחות של מוסדות אקדמיים.
4. מוסדות אקדמיים חדשים שמאפשרים לימודים אקדמיים רק במקצועות מסוימים, מקצועות שהם מבוקשים והם מפתחים קורסים/ לימודים אלו למטרות רווח.

המוסדות הוירטואלים, מאפשרים ללומדים לרכוש את הידע והמיומנויות במסגרת יום העבודה, ע"י מוסדות פרטיים שמגיעים ללמד אותם במקום העבודה או מהבית, בזמנם החופשי.

לדעתי, בעולם הגלובלי חשוב וטוב שישנם מוסדות וירטואליים שמאפשרים לכל אחד ללמוד ולהתקדם בקצב שלו, להעשיר את הידע ולפתח מיומנויות. אך על מנת להצליח בסגנון למידה זה צריך משמעת עצמית גבוהה וצריך להקדיש המון זמן בעבודה במחשב על מנת לעמוד בלוח הזמנים ולסיים בהצלחה את הלימודים.

לאלו מכם שחושבים ללמוד  בדרך וירטואלית, ב-ה-צ-ל-ח-ה-!

גלובליזציה של החינוך

גלובליזציה היא התרחבות של קשרים בקצב מהיר בין מדינות בתחומים שונים: כלכליים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים.
קשרים אלו מביאים ליצירת קהילה רחבה המשולבת בשוק אחד הפועל כיחידת עבודה אחת.
ככל שיש יותר תחרות בין הארגונים השונים יש יותר שיתופיות כגון שפה משותפת, אותו מידע המביא את אותם תכנים ומסרים וכדו'. לכן צריך להרגיל את הילדים לסביבה זו וללמדם לגלות הבנה רב תרבותית.
הזרם המרכז בסוציולוגיה, מייחס את תהליך הגלובליזציה לשינויים הטכנולוגיים בתחום המחשוב והתקשורת. רוב התוצרים המשתתפים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע שניתן להעבירם ממקום למקום בכל זמן וללא עלות.
בזכות הקשרים שמעניקות הטכנולוגיות הדיגיטליות גם החינוך מושפע מהגלובליזציה.
המידע איננו עוד הון אנושי, כל אחד יכול להגיע אליו מכל מקום ובכל זמן.
תפקיד מערכת החינוך להכשיר את התלמידים לשילובם בעולם הגלובלי ולא רק בחברה הלאומית. האינטרנט מאפשר לצוות המורים ולתלמידים יצירת קשרים עם אנשי חינוך ותלמידים ממדינות אחרות ויבשות אחרות, דרך היוצרת שיתוף בדרכי הלמידה וההוראה.
מה ניתן לעשות בכדי להכין את הבוגר למשק הגלובלי?
1. יכולת שיתוף פעולה בתוך צוותים ובין תרבויות. יש לאפשר לצוות ביה"ס לקבוע את תוכנית הלימוד, כיוון שהם מכירים   את התלמידים ויודעים מה הם צריכים ללמוד.
2. יכולת לפתור בעיות וסכסוכים- נושאים חשובים שכדאי ללמד את התלמידים. בעולם הגלובלי הקשרים הם בין לאומיים, חשוב וחיוני לדעת להסתדר זה עם זה.
3. הקניית אוריינות טכנולוגית במקום הדרישה לקבלת הישגים גבוהים במבחנים שספק אם יסייעו לתלמיד להצליח בעולם הגלובלי.
המורים צריכים לאמץ שיטות הוראה אחרות: למידה עצמית, למידה מקוונת. המידע כל הזמן מתחדש ולכן צריך להקנות לתלמידים מיומנויות למידה שיעזרו לתלמידים ללמוד בכל זמן.
4. העולם הגלובלי אינו יציב .על מנת להצליח להשתלב בו צריך נכונות ליזום, ליטול סיכונים ולחשוב באופן יצירתי.
יש שרואים בגלובליזציה קריסה תרבותית, אינם רוצים להחליף את המסגרת המקומית במסגרת העולמית, הם רוצים לשמור על מסגרת מסורתית ולשמר את התרבות המקומית.
לדעתי, יש לשלב בין הגלובליזציה לגלוקליזציה (תרבות מקומית).
ההשפעה של הגלובליזציה בעידן הטכנולוגי של ימינו היא בלתי נמנעת בכל תחום בחיי היומיום.
השינויים בעולם הגלובלי גדולים ומהירים ואנו מחויבים להכין את תלמידינו להשתלבותם בעולם זה, יחד עם זאת לשמור על יופי הייחודיות של כל לאום: תכני הלימוד, תרבות, חגים וכו'

תפקידים מתחלפים במשפחה, האמנם?????

                                                                                                                                         

לפני מספר שבועות "נתקלתי" בכתבה באחד מעלוני השבת שמשכה את תשומת ליבי. כתבה זו מתקשרת לפוסט הקודם שעסק בפער הדיגיטלי. הכתבה עסקה בפרסום תוצאות מחקר תקשורת שנערך ע"י ד"ר דבורי הנדלר ומולי קמל שבדקו עשרות סרטי גמר של תלמידי מגמות הקולנוע בחינוך הממלכתי- דתי. במחקר נמצא שהילד הוצג כהורה וההורה הוצג כילד הנזקק לסיוע. להערכת החוקרים התופעה נעוצה בנוכחות מוגברת של טלוויזיה ואינטרנט בחיי הילד, המביאים את הילד לבילוי זמן רב עם עצמו, דבר שמפתח אצל הילד את תכונת העצמאות. דבר נוסף, הילד חשוף יותר לכלים הטכנולוגיים. כמעט בכל תחום בחיי היום יום יש צורך בשימוש בטכנולוגיה, כפי שהזכרתי בפוסט הקודם. הילד חשוף לכלים ואינו נרתע מהשימוש בהם, דבר שמחזק את תכונת ההתמודדות, הביטחון העצמי ותכונת העצמאות. השליטה של הילד בטכנולוגיה והשתלבותו בהתפתחותה נותנת לו תחושה שהוריו זקוקים לו כמסייע בהשתלבותם בחיי היומיום.

אני מסיקה ממחקר זה שצומח דור חדש במגזר הממלכתי- דתי.

לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבה תהיתי בנוגע לנאמר בה.
האם אין הגזמה בתוצאות המחקר המציגים את ההורה כדמות שצריך לטפל בה ולסייע לה???
האם בילוי זמן רב, של הילד עם עצמו אינו מהווה בעיה?

לדעתי, יש הגזמה בהצגת ההורה כדמות נזקקת וחלשה מאוד במערכת המשפחתית. אמנם השימוש בטכנולוגיה חיוני אך לא במידה שבה ההורה נעשה תלותי מאוד בילדיו. ייתכן שההורים נעזרים בילדים בכל מה שקשור לאינטרנט, אך זה לא עושה אותם 'נזקקים' וייתכן שבאמצעות הילדים הם לומדים את השימוש בטכנולוגיה, שזוהי דרך נוספת לצמצום הפער הדיגיטלי.

לטכנולוגיה השפעה על תחומים נוספים מלבד קידום הילד בתחום הלימודי, הילד נעזר בטכנולוגיה לתקשורת ועשוי להרחיב את מעגל החברים. הילד מפתח את חוש הסקרנות והחקירה על ידי מעבר מנושא לנושא, אקטואליה, מדעים, בע"ח ועוד. הילד בוחר מה ללמוד ולכן נמצא זמן רב מול המחשב. המבוגרים עסוקים כל כך בשגרה ואינם מתפנים פיזית ורגשית להתנסות ול"שוטטות" באינטרנט.

הטכנולוגיה מאפשרת לילד להיות עצמאי, אחראי, בעל מוטיבציה אך עם זאת בילוי זמן ללא גבולות של הילד מול המחשב מהווה בעיה. מבחינה חברתית הילד אינו יוצא מהבית, אינו נפגש עם חברים. יצירת קשר חברתי באמצעות האינטרנט שונה מיצירת קשר פנים מול פנים. הילד מתוך שעמום ושוטטות באינטרנט יכול להיחשף לתכנים לא חינוכיים. בנוסף, יכולות להיווצר בעיות בריאותיות מאי פעילות גופנית. תפקידינו כמחנכים, להדריך ולכוון את תלמידינו לעשות שימוש יעיל ונבון באינטרנט ובמינון הנכון. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, הילדים מהווים ערוץ לצמצום הפער הדיגיטלי ויכולים לעזור למבוגרים בהשתלבותם בכל הקשור לטכנולוגיה.

לכתבה המלאה:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/206148

הפער הדיגיטלי

הפער הדיגיטלי (Digital Divide) הוא סוגיה חברתית פוליטית המתייחסת לפער בין אוכלוסיות בעלות גישה קבועה ויעילה לטכנולוגיות דיגיטליות לבין אלו שאין להם גישה זו, כלומר בין אלו שמשתמשים במחשב לאלו שלא משתמשים במחשב.

נושא הפער הדיגיטלי, הוא אחד הנושאים של סדר היום הלאומי וזוכה לסדר עדיפות גבוהה כיוון שבכל תחום השימוש באינטרנט חיוני: חינוך, כלכלה, חיפוש עבודה, קניות, קופת חולים, בנקים ועוד המון פעולות ולכן כדאי שלכל אזרח תהיה מיומנות בסיסית בשימוש במחשב.
הפער הדיגיטלי נובע ממספר גורמים:
1. תשתית פיזית שאינה מאפשרת גישה לטכנולוגית המידע (העדר מחשב, חיבור לרשת).
2. מצב כלכלי- אדם חסר אמצעים מתייחס למחשב כמותרות ולכן לא ישקיע בקניית מחשב וחיבור לרשת
3. חוסר מודעות להשפעת העולם הדיגיטלי ולצורך בשימוש ההולך ומתרחב בטכנולוגיות המידע
    (וחוסר אמון בטכנולוגיה, דוגמא: פריצה לחשבונות בנקים)
4. חוסר שליטה בשפה האנגלית- המידע הרב שמוצג ברשת בשפה האנגלית אינו מובן ואז המידע מוגבל.
5. רתיעה מהעולם הדיגיטלי- פחד מטכנולוגיה וקושי לרכוש את המיומנויות הנדרשות
6. אידיאולוגיה-דרך חיים המתנגדת לשימוש במחשב ולחיבור לרשת האינטרנט ולערכים שהיא מייצגת.
איך נוכל לצמצם את הפער הדיגיטלי?
בישראל פועלים מספר עמותות וארגונים לצמצום הפער הדיגיטלי. בשנת 1995 הוקם פרויקט "מחשב לכל ילד" ,בחסות משרד ראש הממשלה, באמצעות חלוקת ערכות מחשב בבתי אב נזקקים. בשנת 2000 הקימה קבוצת אידיבי את עמותת "תפוח" המתמחה בהפעלת תוכניות טכנולוגיות חינוכיות בפרישה ארצית נרחבת. בשנת 2001 הקימה הממשלה את מיזם "להב"ה" שמטרתו צמצום פערים בשימוש בטכנולוגיית המידע בחברה הישראלית. בשנת 2003 הוקמה בירושלים עמותת "מחשבה טובה" ששמה לה למטרה לצמצם את הפער החברתי באמצעים טכנולוגיים וחברתיים. בשנת 2010 הוקמה עמותת "הקנטינה" שמטרתה להקים מרכז טכנולוגי, אשר יסייע לפעילות צמצום הפער הדיגיטלי בישראל, תוך שימוש בקוד פתוח.
כל העמותות שקמו ופועלות גם כיום לצמצום הפער הדיגיטלי, ספק אם יצליחו לעשות זאת. לדעתי הדבר העיקרי שיביא לצמצום הפערים זו ההכרה וההבנה שלטכנולוגיה חשיבות גבוהה, היא אינה מותרות והיא חלק נכבד מחיי היומיום. כשאנשים יבינו את חשיבות הטכנולוגיה, הם יעשו מאמצים לשלב את המחשב בחייהם: יירשמו לקורסים שונים בהכרת המחשב והאינטרנט על מנת שיוכלו לשלב את המחשב בפעולות שונות בחיי היומיום ויבינו שהם חוסכים המון זמן וכסף (כגון: פעולות בנקאיות שונות המתאפשרות דרך האינטרנט, קניות, שימוש במיילים, תקשורת סינכרונית: סקייפ/ מסנג'ר ועוד).
ככל שנשכיל ונכניס למודעות את החשיבות בשימוש במחשב אצל הדור הצעיר, הם יהוו ערוץ נוסף לעולם המבוגרים שבעזרתו, אני מאמינה, נצליח לצמצם את הפער הדיגיטלי.

טיפים לממשק מוצלח...

עברתי את מחצית הדרך בסמסטר זה, סמסטר ג', אני ועמיתתי, נמצאות לקראת סיום הפרוייקט בקורס פיתוח סביבות למידה מתוקשבות. לאחר שבחרנו להתמקד בפרוייקט בנושא הגופים, במקצוע המתמטיקה, חשבנו ביחד על תכנון האינטראקציה וכל פעם שאנחנו מרגישות שהנה סיימנו, מרצת הקורס, הגב' גלית בן צדוק, מאירה את עינינו לדברים נוספים, שאינם בהירים.
הממשק הוא מעטפת שמאפשרת ללומד להפעיל את האובייקט הממוחשב (גרפיקה, הוראות, מעבר בין מסכים ועוד), ולכן בנייתו מצריכה מחשבה מרובה, שיקול דעת- מה להכניס, באיזו צורה והיכן על המסך האובייקטים יופיעו, על מנת שיהיה קליט ללומד מבחינת השימוש בו ומבחינת התועלת שהוא יפיק מהאינטראקציה. בקיצור, מלאכת הממשק היא מורכבת ולא פשוטה...
המאמר Aids to computer-based multimedia learning (Mayer & Moreno, 2002)
http://institute.nsta.org/scipack_research/Aids_ComputerMultimedia_Learning_CogLoad.pdf
עוסק ב- 4 עקרונות שלפיהם ניתן לבנות ממשק מוצלח
עקרון הרצף- עדיף להציג מילים ותמונות במקביל באופן סימולטני מאשר בנפרד וכך נמנע עומס קוגניטיבי אצל הילד.
עקרון הבהירות- הצגת הנושא הלימודי ללא מילים וצלילים חיצוניים מיותרים, עוזרת לתלמיד לבנות קשרים בין צעדים בשרשרת הסיבתית.
עקרון הייצוג המרובה- הצגת מילים בתיאור שמיעתי ולא באופן חזותי על המסך, מפחית עומס בערוץ החזותי, ומגביר את הסיכוי לעיבוד קוגניטיבי עמוק יותר.
עקרון העודף- להשתמש כמה שפחות בטקס מודפס, כיוון שהוא מביא לעומס בזיכרון החזותי הפעיל ויותר בשילוב של אנימציות ותיאורים.
ותוך כדי עבודה, אני נזכרת בקורס שלמדנו בסמסטר הקודם עם פרופ' מיקי רונן, שבו היינו צריכים לבנות משחק לימודי.
אם כן מה ההבדל?
- בבניית משחק לימודי- נעזרתי במחולל ותפקידי היה ליצוק את התוכן לתבנית, למעטפת, לממשק, כמובן על פי הקריטריונים של Malon,T.W.(1987).&.Lepper,M.R, על מנת שהמשחק יהיה מוצלח (מאתגר, מסקרן, מטרות ברורות,מאפשר שליטה של הלומד ועוד).
-בעיצוב ובניית סביבות למידה מתוקשבות- אני צריכה לחשוב כמעט על הכל: על התוכן, על בניית ועיצוב הממשק: אלו תמונות יהיו, מה יבוא קודם, היכן יהיו כפתורי ההפעלה ועוד.
שני הקורסים משתלבים אחד עם השני. על מנת לבנות אינטראקציה לימודית, חייב להיות מומחה בתחום התוכן ולשלב את הקריטריונים של Malon,T.W.(1987).&.Lepper,M.R (  http://tecfa.unige.ch/~szilas/nestor/ressources/motivation_malone.pdf)ואח"כ לשתף את הגרפיקאי והמתכנת. משימה זו היא לא פשוטה ואף מורכבת ולכן תכנון אינטראקציה, כמו שנאמר לנו ע"י ד"ר רחל מינץ, טוב שתעשה בצוות, שכל אחד מפרה את השני.
אני מאמינה שהאינטראקציה שלנו עומדת בקריטריונים של בניית ממשק טוב, הודות להכוונה של הגב' גלית בן צדוק שלב אחר שלב וכולי תקווה שתלמידיי אכן יפיקו תועלת מאינטראקציה זו התביא לשיפור הבנתם את נושא הגופים.

למידה וירטואלית

זוכרים את היום המתוקשב שבו תרגמנו מאמר וניתחנו אותו בסביבת וויקי?!
המאמר שקבוצתי דנה עליו הוא: ההתפתחות של החינוך הוירטואלי בפרספקטיבה גלובלית של פרל:
Farrel, G.M. (1999) The Development of Virtual Education
עיקר המאמר דן בכך שהמדינות צריכות לבצע צעדים משמעותיים כדי לספק גישה מלאה לחינוך להמונים ולהביא למגוון הזדמנויות בחינוך לכל אחד, ע"י הקמת תשתיות, מחשב לכל ילד, פיתוח תוכנות לימודיות ועוד. המידע רב ובהרבה מקומות לא יודעים להפיק תועלת מהטכנולוגיה. המאמר בא להדגיש שלמרות הפיתוחים הטכנולוגיים השונים ישנם מעט מוסדות וירטואליים, המקיימים למידה פתוחה מרחוק, למידה המופצת ברשת האינטרנט, באמצעות מחשב.
למידה מרחוק יכולה להתבצע במספר טכנולוגיות: באמצעות פורום, וויקי, טוויטר, בלוג ועוד.
נקודות נוספות שהמאמר דן עליהן: הכוחות שמניעים את המוסדות הוירטואליים והכוחות שמתנגדים להתפתחות המוסדות הוירטואליים.
אני רוצה להתייחס דווקא לאחת ההתנגדויות שמוזכרת במאמר והיא: חוסר אמון של המורים בטכנולוגיה, הרגשת חוסר ביטחון בשימוש בה והצורך לשלוט במספר גבוה של תקשורות עם התלמידים מרתיע אותם (כל הרשתות החברתיות כדוגמת טוויטר, פייסבוק, פורום, וויקי ועוד). דבר נוסף, מורים מאמינים שחינוך צריך להעביר וללמד ע"י מורים.
כשחיפשתי תחום ללמוד לתואר שני, היה חשוב לי ללמוד משהו שיקדם אותי בפן המקצועי ובפן האישי ולכן אחרי חיפושים ובירורים אינטנסיביים החלטתי ללמוד במסלול 'תקשוב ולמידה'. אין ספק שהטכנולוגיה מרתיעה ואפשר לומר גם מפחידה,הטכנולוגיה משתנה בכל רגע ומה שהיה חדש הפך לישן. אני לא משלה את עצמי בנוגע לפערים הטכנולוגיים שלי עם תלמידיי אבל ע"י תרגול ואמון בטכנולוגיה אין לי ספק שאדע להפיק את המירב. אני חושבת שהדבר הראשון שמורים צריכים לעשות הוא שינוי בחשיבה לגבי הטכנולוגיה, א"א להתכחש לקדמה, אנחנו חייבים להיות חלק ממנה, הטכנולוגיה מספקת נגישות אינה מוגבלת בזמן או במקום, אפשר ליצור קשרים עם תלמידים, עם עמיתים למקצוע בתוך ביה"ס, מחוצה לו ואפילו מעבר לים, אך יחד עם זאת הטכנולוגיה לא מחליפה את המורה, אלא הופכת את דרך ההוראה שלו ליותר יעילה, חווייתית. המורה הוא לא מקור הידע אלא מכוון ומדריך.
ואם במילים לא הצלחתי לשכנע את חשיבות ומשמעות הלמידה הוירטואלית לפניכם סרטון קצרצר המשווה בין הלימוד המסורתי ללימוד באמצעות מחשב. מצאו את ההבדלים!
http://www.youtube.com/watch?v=id4DvyFXuoY&feature=player_embedded