'מי שבעד לקום לכבוד המורה בתחילת השיעור, שיקום', זו היתה אחת מכותרות המשנה בעמוד הראשון בגיליון 93 (נובמבר 2010) של עיתון 'שיעור חופשי'.
הכותב רן שפירא הביא שתי דעות של מנהלים, בעד ונגד קימת התלמידים בתחילת השיעור.
משנות ההוראה הראשונות השתדלתי להנהיג קימה של התלמידים בהיכנסי לכיתה בוודאי שלא לכבודי אלא לכבודם של תלמידיי.
הסיבות שחיזקו אותי להמשיך בנוהג זה הם:
1. בזמן שהתלמידים עומדים הם מבינים שההפסקה תמה ומיד מתחיל השיעור הפורמאלי.
זמן זה עוזר לתלמידים להירגע מהפעילות בהפסקה.
2. זמן העמידה מאפשר התארגנות של הכיתה לקראת למידה: ארגון השולחנות, הכיסאות, ציוד של תלמידים וניקיון הכיתה.
3. לא כל התלמידים מקפידים להיכנס לכיתה מיד עם הצלצול, זמן העמידה מאפשר לתלמידים שאיחרו להשתלב יותר מהר לקראת השיעור.
אני לא מסכימה עם כותרת הכתבה, שכן בעיניי הקימה היא לא לכבוד המורה. כמורה- אני לא מחפשת כבוד מתלמידיי, אלא שיכבדו את עצמם וינהגו כבוד זה לזה. ולסיכום, אקט העמידה עוזר לתלמידים לעשות את ההעברה מפעילות בהפסקה להירגעות ורצינות לקראת השיעור.
מה דעתך? בעד או נגד?
הכותב רן שפירא הביא שתי דעות של מנהלים, בעד ונגד קימת התלמידים בתחילת השיעור.
משנות ההוראה הראשונות השתדלתי להנהיג קימה של התלמידים בהיכנסי לכיתה בוודאי שלא לכבודי אלא לכבודם של תלמידיי.
הסיבות שחיזקו אותי להמשיך בנוהג זה הם:
1. בזמן שהתלמידים עומדים הם מבינים שההפסקה תמה ומיד מתחיל השיעור הפורמאלי.
זמן זה עוזר לתלמידים להירגע מהפעילות בהפסקה.
2. זמן העמידה מאפשר התארגנות של הכיתה לקראת למידה: ארגון השולחנות, הכיסאות, ציוד של תלמידים וניקיון הכיתה.
3. לא כל התלמידים מקפידים להיכנס לכיתה מיד עם הצלצול, זמן העמידה מאפשר לתלמידים שאיחרו להשתלב יותר מהר לקראת השיעור.
אני לא מסכימה עם כותרת הכתבה, שכן בעיניי הקימה היא לא לכבוד המורה. כמורה- אני לא מחפשת כבוד מתלמידיי, אלא שיכבדו את עצמם וינהגו כבוד זה לזה. ולסיכום, אקט העמידה עוזר לתלמידים לעשות את ההעברה מפעילות בהפסקה להירגעות ורצינות לקראת השיעור.
מה דעתך? בעד או נגד?

