שלושת הגלים בישראל...

מערכת החינוך בישראל עברה ועודנה עוברת שינויים, כל תקופה נקראת גל.
גל = תפיסה חינוכית.
הגל הראשון, התאפיין בכך שהילד במרכז. יש שונות בין הילדים ולכן צריך לבנות תוכנית לימודים גמישה, כלומר צריך לדאוג לצמיחתו האינטלקטואלית של כל ילד (הרבט ספנסר), צריך להעצים את הפרט. איך עושים זאת? ע"י כך שמעוררים את סקרנותו של הילד, הלמידה פעילה ומשמעותית עבור הילד ולמידה הנעשית בקבוצות קטנות. תפקיד המורה: מתווך, יועץ, מפנה למקורות ידע. על פי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל למשמעות אחרת, הילד והצרכים שלו הם נקודת המוצא לעבודה החינוכית. תורתם של ספנסר ודיואי : " הילד במרכז", תפס קצת מקום במערכת החינוך בישראל בקיבוצים, בפנימיות ובעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה.
הגל השני השני צומח מביקורות על מוסדות מערכת החינוך והרצון לשיוויון. ישנו רצון לתוכנית לימודים משותפת, הגדרת מטרות למורה ולתלמיד, זוהי תקופת הסטנדרטיזציה. הראשונים שהתנגדו לרעיון של הגל הראשון הם האוניברסיטאות (וולנסקי 1999, 2005).בטענה שבדרך זו יש קושי להבטיח סטנדרטיזציה באיכות תעודת הבגרות. הקבוצה השניה -"הקשת המזרחית", שביקשה להפנות את בני עדות המזרח ללימודים היותר יוקרתיים (ולא רק מקצועיים) והקבוצה השלישית שהתנגדה היא back to the basics-תנועה שביקשה להסתפק בלימודים של שישה עד שבעה מקצועות לימוד אחידים עבור כל ילדי ישראל.
הגל השני מאופיין בהוראה שמכוונת ללמידה למבחנים. בעקבות שיטה זו 50% מהתלמידים, אינם זכאים לתעודת בגרות.
הביקורת על הסטנדרטים: מסך עשן לבעיות האמיתיות הגורמות להישגים נמוכים: שונות בין התלמידים, בעיות נפשיות, כלכליות ועוד.
ומכאן צומח רעיון חדש- הגל השלישי. אנו נמצאים במעבר לחברת ידע- יכולת לעבד ידע חדש ע"י התלמיד, היכולת לשאול שאלות ולא רק לתת תשובות. הידע זמין ונגיש בכל מקום. המורה אינו מקור הידע אלא מכוון יועץ (כמו בגל הראשון).
אני שואלת לדעתכם: באיזה גל מערכת החינוך בישראל נמצאת?, האם נוכל להיפטר מהסטנדרטיזציה?, האם הרעיון של הגל השלישי ייתן מענה הולם לתלמידינו? וכמובן יש עוד המון שאלות, שלא בטוח שיש להן תשובות.
כולי תקווה שנשכיל לעשות שימוש מועיל ויעיל בטכנולוגיה למען תלמידינו, כל אחד לפי רמתו וכישוריו.

טוויטר

טוויטר (Twitter) - היא רשת חברתית חינמית המאפשרת לשלוח ולקרוא מסרים קצרים של עד 140 תווים.
כל שליחת מסר נקרא "ציוץ", בתוך כל "ציוץ", אפשר להוסיף קישורים (שהם חלק מהתווים).
במסגרת הקורס נתבקשנו להשתתף בטוויטר, כמשימת רשות, ולכתוב מסרים שאינם קשורים לקורסי הלימוד (וזאת על מנת שלטוויטר לא יווצר אופי כמו לפורום), זמן המשימה ארך כשבועיים.
לא היה לי קל לבצע את המשימה ולא מפני שהשימוש בכלי זה, עבורי, חדש, אלא מפני שהמשימה לא הייתה ממוקדת. בסופו של דבר צייצתי ציוץ ראשון ואפילו ציוץ בסיכום המשימה.
מסקנותיי מהשימוש בטוויטר הן:
הטוויטר מאפשר לשלוח מסרים קצרים, ממוקדים של עד 140 תוויום- חיסכון בזמן ועינייניות, דבר שמעודד את המשתתפים לקרוא ואפילו להגיב.
בטוויטר אפשר להרחיב את מעגל החברים- כל אחד יכול להכנס לקבוצה וליד כל "ציוץ" מופיעה התמונה של המשתתף. מטרת הכלי שהציוצים מופנים לכל הקבוצה ולא אל המורה, כל אחד יכול להגיב ולענות.
כמורה למתמטיקה:
השימוש בטוויטר יכול לעזור במסירת הודעות כגון: תזכורות להביא ציוד כלשהו לשיעור ולהכנת שיעורי בית, מועדי מבחנים,
שאלות קצרות וממוקדות בנושא המתמטיקה של המורה והתלמידים, פתרון לחידה מתמטית, דיווחים של התלמידים על משימות שנתנו במהלך השיעור ועוד.

אנימציה

אנימציה= הנפשה, היא תחום העוסק בהקניית אשליה של תנועה על גבי מסך. פירוש המילה "Anima" בלטינית הוא נפש. (ויקיפדיה)
במסגרת הלימודים במגמת תקשוב ולמידה, נחשפתי לאחד מכלי הטכנולוגיה המופלאים- האנימציה, שנמצא באתר http://www.xtranormal.com/
כפי שכתבתי בפוסט השני, תהליך הבלוג עבורי הוא אתגר וכך גם הכנת סרטון האנימציה.
לאחר חווית ההתנסות קיבלתי את התוצר הבא:

http://www.xtranormal.com/profile/2491327/


איך השימוש באמציה עוזר לתהליך הלמידה?
במחקרים רבים שנערכו לגבי השימוש באמצעי אנימציה בתהליכי למידה, נמצא כי שילוב האנימציה בין מרכיבי הלמידה, יכול לתרום רבות להבנת החומר הנלמד בצורה ידידותית וחווייתית, בהבנת תהליכים שניתן לראותם במיקרו (כגון: תחום הגנטיקה), בהמחשה של מושגים מופשטים- שקשים להסבר ולהבנה בשיטת ההוראה המסורתית וכל זאת בזכות האפקטים החזותיים שבהם נעשה שימוש בהנפשה.
לסיכום: השימוש באנימציה עשוי להוביל לשיפור המוטיבציה ללמידה, להפיכת תהליך הלמידה לחווייתי, להעלאת רמת ההוראה והגברת כושר הלימוד העצמי.

טובים השניים...

הנושא של שיתוף הוא אחד מכלי הלמידה. לשתף אחר במה שיש לי, במיוחד בדבר שהושג בעמל (וידע הוא אחד מהם), זה דבר שלא כ"כ פשוט לכל אחד.
נושא השיתוף התרחב הודות לאינטרנט שמאפשר לתקשר וללמוד בכל מקום בעולם ובכל זמן.
צריך לזכור- אין אדם שיודע הכל וניתן ללמוד מכל אחד.
ישנם חומרי למידה פתוחים ברשת הנמצאים לרשות הציבור לצרכי הוראה ולמידה: ספרי לימוד, קטעי וידיאו, קורסים, מחקרים ועוד.
אני מאמינה שבעזרת השיתופיות בידע, בחוויות ובאמונות את השותפים לנו בעשייה החינוכית (מורים, הורים, תלמידים...) נוכל ליצור מערכת חינוכית טובה ויעילה יותר שתקדם את התלמידים שלנו ובכלל את החברה שבה אנו חיים.

הפודאקסט

במסגרת הקורס נתבקשנו להכנס לאת ר הישראלי http://www.icast.co.il/ , להאזין לפודקאסט ולהשוות לחוויית האזנה לתוכנית רדיו.
אם כן, מהו פודקאסט קולי?
תוכנית רדיו שמועברת דרך האינטרנט. טכנולוגיה זו מאפשרת למאזינים לבחור בתוכן שהם רוצים, לשמוע בכל זמן ובצורה שנוחה להם (מחשב אישי, MP3/4 , פלאפון).
נכנסתי למספר ערוצים באתר, בידור ולימוד ומסקנותיי לגבי הפודקאסט הקולי הן:
היתרונות: ניתן לבחור להאזין לתוכנית בידור/ לימודית מועדפת, ניתן להוריד ל-MP3/4 , לפלאפון ועוד ולשמוע בכל זמן והכל ללא תשלום..., ניתן לעצור את האזנה ולשוב אליה כשמתאפשר, או לשמוע יותר מפעם אחת את השידור, ניתן לעשות עיסוקים נוספים בזמן השמיעה.
החסרונות:הקשבה לתשדירים לימודיים מצריכה ריכוז רב, לא כל התשדירים באיכות טובה (רישרושים, אין רצף בדיבור של הקריין, קול מונוטוני).
ולסיכום, אני רואה בפודאקסט כלי נפלא בשימושו לתכני פנאי ובידור.
כמורה למתמטיקה, אני לא חושבת שהשימוש בפודאקסט יכול להוות כלי עזר או תחליף ללמידה בכיתה, כיוון שבמקצוע המתמטיקה לא מספיק להקשיב אלא צריך גם לראות תהליכים של פתרון תרגילים ולכן אולי שימוש בכלי אחר (הקלטות ביוטיוב ) יוכלו להוות ככלי עזר טוב יותר.

משחק זה עניין רציני

משחק- היא פעילות הנעשית בדרך כלל לשם הנאה, בידור ולימוד (ויקיפדיה).

בפוסט זה אתמקד במשחק הלימודי, כחלק מתהליך הלמידה בקורס שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים.

במסגרת עבודתי, כמורה למתמטיקה, השתדלתי לשלב בתהליך הההוראה משחקים (לא ממוחשבים) הן כתרגול והן כסיכום נושא לימודי וזאת על מנת ליצור עניין אצל התלמידים בתהליך הלמידה.

במסגרת הלימודים בקורס, הבנתי, שבחירה ופיתוח משחק לימודי זה לא עניין פשוט.

בזכות המקצועיות והניסיון הרב של מרצת הקורס, פרופ' מיקי רונן, אשר לימדה אותנו לבחון כל משחק על פי קרטריונים של (Lepper,M.R.&. Malon, T.W.(1987 הבנתי, שפיתוח משחק לימודי דורש המון מחשבה ותכנון על מנת שיהיה מוצלח ויעיל, לא מספיק לדעת לתכנת תבניות משחק, אלא חשוב גם להיות מומחה בתחום התוכן של אותו משחק.

ישנם מספר קריטריונים שבעזרתם נוכל להעריך משחק לימודי ממוחשב טוב:
אתגר- שמירה על רמת קושי מתאימה ללומד, המשחק לא צריך להיות קשה מדיי, כדי שלא ייאש את הלומד ולא קל, שישעמם את הלומד. למשחק צריכות להיות מטרות ברורות. המשחק צריך לגרות את הסקרנות של הלומד מבחינה קוגניטיבית וחושית, אך צריך לדאוג שלא יסיח את דעת הלומד מהתוכן הלימודי. ללומד צריך שתהיה אפשרות 'לשלוט' במשחק, כלומר, שיוכל להפסיק את המשחק באמצע, לבחור ברמה שמתאימה לו ועוד.
דבר נוסף וחשוב: לומד שלא הצליח במשימה המשחק יוביל אותו למשימה אחרת, כלומר, המשחק לא פולט אותו, אלא פולט לומד שהצליח במשימות כראוי.

היום, אחרי בחירה, התנסות וניתוח של מספר משחקים לימודיים ממוחשבים במהלך הקורס, ומספר צעדים לפני הגשת פרוייקט הגמר, אני מרגישה שאוכל לבחור/ לתכנן משחק לימודי ממוחשב שיהיה יעיל ומהנה עבור תלמידינו.

הפוסט הראשון שלי....

שלום קוראים יקרים,

הגיע הזמן שאתחיל לנהל את בלוג הלמידה שלי. . .

יש בי חששות בבואי לכתוב את הפוסט הראשון ועולות לי מספר שאלות, כגון: על איזה נושא אכתוב בכל שבוע?, האם אצליח לחשוף את מחשבותיי והגיגיי?, האם אצליח לעניין אתכם ולתרום לכם, הקוראים, באמצעות הבלוג? ועוד ועוד..

לאחר מחשבות רבות אחלטתי לכתוב את הפוסט הראשון על בלוג הלמידה...

ברצוני לשתף אתכם במספר תובנות שהגעתי אליהן לאחר החששות וההתלבטויות בכתיבת הפוסט הנוכחי:
ראשית, הרגשתי היא, שמוטלת עליי אחריות "כבדה", שכן כל מה שנכתב נחשף לעיניי כל, ולכן אני צריכה "לעמוד" אחרי כל פוסט שאכתוב, לדאוג שיהיה מעניין ויתרום לקוראים.
שנית, על מנת לנהל בלוג מעניין עליי להיות יצירתית, אני חייבת להתוודות שזו תכונה חלשה שלי, ומקווה שתתפתח בתהליך כתיבת הבלוג.
ולבסוף, על מנת שאקבל תוצר ראוי, רצוי שאתייחס לניהול הבלוג כאתגר ולא כקושי או נטל, ואז אני מאמינה שתהליך הלמידה יהיה בהנאה.