שלושת הגלים בישראל...

מערכת החינוך בישראל עברה ועודנה עוברת שינויים, כל תקופה נקראת גל.
גל = תפיסה חינוכית.
הגל הראשון, התאפיין בכך שהילד במרכז. יש שונות בין הילדים ולכן צריך לבנות תוכנית לימודים גמישה, כלומר צריך לדאוג לצמיחתו האינטלקטואלית של כל ילד (הרבט ספנסר), צריך להעצים את הפרט. איך עושים זאת? ע"י כך שמעוררים את סקרנותו של הילד, הלמידה פעילה ומשמעותית עבור הילד ולמידה הנעשית בקבוצות קטנות. תפקיד המורה: מתווך, יועץ, מפנה למקורות ידע. על פי דיואי, דפוס למידה אקטיבי מוביל למשמעות אחרת, הילד והצרכים שלו הם נקודת המוצא לעבודה החינוכית. תורתם של ספנסר ודיואי : " הילד במרכז", תפס קצת מקום במערכת החינוך בישראל בקיבוצים, בפנימיות ובעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה.
הגל השני השני צומח מביקורות על מוסדות מערכת החינוך והרצון לשיוויון. ישנו רצון לתוכנית לימודים משותפת, הגדרת מטרות למורה ולתלמיד, זוהי תקופת הסטנדרטיזציה. הראשונים שהתנגדו לרעיון של הגל הראשון הם האוניברסיטאות (וולנסקי 1999, 2005).בטענה שבדרך זו יש קושי להבטיח סטנדרטיזציה באיכות תעודת הבגרות. הקבוצה השניה -"הקשת המזרחית", שביקשה להפנות את בני עדות המזרח ללימודים היותר יוקרתיים (ולא רק מקצועיים) והקבוצה השלישית שהתנגדה היא back to the basics-תנועה שביקשה להסתפק בלימודים של שישה עד שבעה מקצועות לימוד אחידים עבור כל ילדי ישראל.
הגל השני מאופיין בהוראה שמכוונת ללמידה למבחנים. בעקבות שיטה זו 50% מהתלמידים, אינם זכאים לתעודת בגרות.
הביקורת על הסטנדרטים: מסך עשן לבעיות האמיתיות הגורמות להישגים נמוכים: שונות בין התלמידים, בעיות נפשיות, כלכליות ועוד.
ומכאן צומח רעיון חדש- הגל השלישי. אנו נמצאים במעבר לחברת ידע- יכולת לעבד ידע חדש ע"י התלמיד, היכולת לשאול שאלות ולא רק לתת תשובות. הידע זמין ונגיש בכל מקום. המורה אינו מקור הידע אלא מכוון יועץ (כמו בגל הראשון).
אני שואלת לדעתכם: באיזה גל מערכת החינוך בישראל נמצאת?, האם נוכל להיפטר מהסטנדרטיזציה?, האם הרעיון של הגל השלישי ייתן מענה הולם לתלמידינו? וכמובן יש עוד המון שאלות, שלא בטוח שיש להן תשובות.
כולי תקווה שנשכיל לעשות שימוש מועיל ויעיל בטכנולוגיה למען תלמידינו, כל אחד לפי רמתו וכישוריו.